תיאטרון הנגב – מודל למוסד תרבות בפריפריה

שינוי תודעה: ביולי 2005 התחלתי לעבוד בתיאטרון הנגב, בן 35, זה עתה סיימתי תואר שני באונ’ ת”א וההצעה לנהל תיאטרון בפריפריה, תיאטרון במשבר כלכלי וחברתי הגיעה. מאוד רציתי את התפקיד. הייתה כוונה אמיתית בראיונות ובמחשבות. לא היה לי מושג איזה שינוי אני הולך לעבור. נולדתי וגדלתי בת”א, בשכונת תל-ברוך, ו- 15 שנים חייתי במרכז ת”א, לא רציתי לגור בשום מקום אחר. תל-אביב הייתה כל עולמי. חלמתי על ללמוד בלונדון, אבל השפה והתקציב לא היו באמתחתי. וכך מצאתי את עצמי נודד לעולם אחר. הגעתי עם קטנוע 250 סמ”ק כל הדרך מת”א למושב מבטחים. קבעתי פגישה בקיבוץ גבולות עם אחד מהשחקנים הוותיקים של התיאטרון. קיבוץ גבולות הוא אחד הקיבוצים הקרובים. רק 20 דקות נסיעה כשבדרך שלטים “זהירות גמלים”.

13 שנה ולא ראיתי גמל באזור שלנו. אבל חשוב שיהיו שלטי אזהרה. השינוי הגיאוגרפי מלווה בשינוי תודעתי. מרחב הופך לדבר שבשגרה. וכך אחרי עשור גיליתי שהכניסה לתל-אביב מלחיצה אותי. שהאנרגיה של הכביש והעיר גורמים לי לאי-שקט ממשי. שצפצוף מכונית הוא הרעש השנוא עלי. תמיד היה. אני שהייתי עוקף מימין ומשמאל ברכב דו-גלגלי ו’אוכל’ צפצופים על בסיס קבוע. לימים התחתנתי, נולדו שני בנים, ועברתי למושב שדה-ניצן, שם אני בונה את ביתי. כן, הילדים מושבניקים. מחוברים לטבע ולחקלאות. בקיץ, שוחים בבריכה על בסיס יומי. דלתות ביתי ננעלות לעיתים רחוקות. שכנים דופקים בדלת בלי לקבוע מראש. אני אוהב את חיי הקהילה במושב ואת האזור בו אני חי ומתעלם מהפיצוצים, השרפות והמצב הבטחוני. יש חיי איכות אמיתיים באזור בו אני חי. לשמחתי התחביב שלי הוא גם המקצוע שלי. תיאטרון בפריפריה. תיאטרון הנגב. תיאטרון אלמהבאש – התיאטרון העירוני רהט.
עשייה מקצועית: היום כולם רוצים להיות פריפריה. פריפריה גיאוגרפית, חברתית. על פי שמועות התקציבים מגיעים למי שצועק יותר חזק ‘אני פריפריה’. אז, כן התקציב שלנו גדל באופן יחסי, התקציב בזחילה איטית כלפי מעלה מאז שהגעתי לתיאטרון.

תיאטרון בפריפריה זה לא דבר פשוט לנהל. קודם כל תיאטרון צריך קהל. אחרי 3 הצגות באזור גמרתי את הקהל הפוטנציאלי שלי. וכך אנחנו צריכים לנדוד בין מרכזי פרינג’ שונים: צוותא, הסימטה, פרינג’ ב”ש וכו’… . מכתתים את רגלינו מול 10 אנשים בקהל, עשייה גבוהה, איכותית לנושאים לא קלים לעיכול. אנחנו הצלחנו להגיע לקהל הקיבוצים והמושבים, לקושש קהל. אין לנו מפעל מנויים ענק ואנחנו לא יוצרים קומדיות עם שמות מפוצצים. עוד לא!!!! כנראה שגם זה יגיע. מחפשים את הדרך האומנותית: הצגות ילדים, הצגות פרינג’, ואף הגענו לז’אנר ייחודי להצגות במרוקאית באיכות גבוהה.

במקביל לעשייה המקצועית אנחנו פועלים למען הקהילה באשכול: תיאטרון קהילתי, תיאטרון עם ניצולי שואה, חוגי תיאטרון לילדים. הבית שלנו הוא מועצה אזורית אשכול ואנחנו מחפשים בכל דרך לתרום ולהשפיע על הקהילה.

במקביל הייתי שותף להקמת תיאטרון ‘אלמהבאש’ ברהט, ואני ממשיך את העשייה המבורכת שם. כתבתי וביימתי מס’ הצגות בערבית. עשינו את הבלתי אפשרי והקמנו תיאטרון בדואי שמדבר על הקונפליקטים החברתיים של החברה הבדואית. יצרנו יש מאין!!! ‘שפיקשהיד’ זכתה בפרס ההצגה הטובה ביותר בפסטיבל מסרחיד 2008. ‘אחותי לא בעסק’ הוצגה בתיאטרון הלאומי הבימה כהצגה אורחת. ולאחרונה נתארח עם ההצגה ‘חלב ציפור’ בפסטיבל עכו, הצגה המתרחשת בכפר לא מוכר, קונפליקט משפחתי על נושא האדמות וזו רק חלק מהעשייה של שיתוף פעולה בין יוצרים יהודים לערבים.

אני מבקש להדגיש: תיאטרון הנגב הינו מודל לאיך תיאטרון בפריפריה צריך להתנהל. אילו דגשים יש לשים בבחירה רפרטוארית: יוצרים מהאזור בשילוב יוצרים מהמרכז, אמירה חברתית, חיפוש אחר תוכן וצורה. ניקוד גבוה על עשייה חברתית ותרומה לקהילה. והעשייה הכי משמעותית, ייסוד תיאטרון ברהט. אני פריפריה. אני נושם פריפריה. אני חי פריפריה. אני עושה פריפריה. אני מאמין בעשייה, לא צעקות, לא בסיסמאות. עשייה.

אני פריפריה

אני פריפריה יצירתית

פתוחה ומזומנה

פלרטטנית

יש לי נשמה של זונה עתיקה

לא כזאת יפה, לא נוצצת

אבל שימושית ותורמת לקהילה

למען החברה, למען הנשמה

איסי ממנוב נוריאל
מנהל תיאטרון הנגב משנת 2005
ו מייסד תיאטרון ‘אלמהבאש’ משנת 2006

לפרטים על הצגה זו צור איתנו קשר :)

חייג עכשיו: 08-9985172 או השאר פרטים ונחזור אלייך בהקדם!